חברת החשמל לישראל בעמ נ' דרך עפר בע"מ

פסק דין

1.התביעה יסודה בפגיעה בכבל חשמל תת קרקעי של התובעת. לטענת התובעת הנתבעת ביצעה עבודות תשתית וצנרת במהלכן נפגע כבל חשמל תת קרקעי ונותק זרם החשמל למספר צרכנים. התובעת תיקנה את הנזקים שנגרמו והיא תובעת מהנתבעת לפצותה בגין הוצאותיה.

2.הנתבעת טוענת שהכבל שניזוק לא סומן במפות שנמסרו לה טרם ביצוע העבודות והוא גם לא היה מסומן בקרקע כנדרש, על כן לא ניתן היה לדעת על קיומו. הנתבעת חולקת גם על גובה הנזק הנתבע.

3.העידו בפני שלושה עובדים של חברת החשמל:

- מר בריסקין, עובד בתפקיד תאום ופיקוח שהעיד לעניין המפות שנמסרו לנתבעת טרם ביצוע העבודות;

- מר קוסטיקה, משגיח המטפל בתקלות, שהגיע למקום לאחר הפגיעה;

- ומר משיח, עובד האחראי על ריכוז הנזקים והחשבונות אצל התובעת.

מטעם הנתבעת העיד המנכ"ל, מר סיוון. העובד שעבד במקום וגרם לפגיעה לא זומן לעדות.

4.מהעדויות ומסמכים שהוגשו עולה שבתאריך 23.07.08 בסביבות השעה 23:00 בלילה, נפגע וניזוק כבל מתח גבוה תת קרקעי של הנתבעת המצוי ברחוב ריב"ל 15 בתל אביב. הפגיעה נגרמה על ידי כלי מכני שהופעל על ידי עובד של הנתבעת, שביצעה במקום עבודות צנרת מים עבור עיריית תל אביב. כתוצאה מהפגיעה נגרמה הפסקת חשמל אזורית, ובוצעו פעולות במתח גבוה להחזרת החשמל (ראה דו"ח אירוע נזק בו מפורטים הפרטים הנ"ל ואשר עליו חתומים נציגי התובעת ועובד הנתבעת שגרם לפגיעה, ת/3).

5.הצדדים נחלקו ביניהם לגבי המיקום המדוייק של הפגיעה, התובעת טענה שהפגיעה היתה סמוך לבית מס' 15, הנתבעת טענה שהפגיעה היתה קרוב יותר לבית מס' 13.

גרסת התובעת לגבי מיקום הפגיעה נתמכת בעדות שני עובדים מחברת החשמל. מר בריסקין סימן על גבי מפות שהגיש את מיקום הפגיעה, והבהיר שיש במקום רק כבל מתח גבוה אחד, על כן ניתן לדעת בוודאות את מיקום הפגיעה (ראה מפות ת/1, ת/2; עמ' 2 – 3 לפרוטוקול). העד מר קוסטיקה הוא שמילא את דו"ח הנזק ת/3, בו נכתב שהפגיעה אירעה ליד בית מס' 15, והוא שלל את האפשרות שהפגיעה אירעה במקום אחר מזה שנכתב על ידו בדו"ח. לדבריו: "אני מאוד מדייק בנושא הפגיעות מול מס' בתים כי זה חשוב. בדו"ח שלי של אותו לילה כתוב 15 ולא סתם כתבתי זאת" (עמ' 6 שורות 6 – 7). עדויות אלו לא נסתרו, ופרט לטענה בעלמא ושאלות בחקירה נגדית לא הוצגה על ידי הנתבעת כל גרסה פוזיטיבית לגבי מיקום שונה של הפגיעה. כאמור, הנתבעת לא העידה מטעמה איש מהעובדים שנכחו במקום במועד האירוע.

לאור האמור אני מקבלת את טענת התובעת לגבי המיקום המדוייק של הפגיעה.

6.הנתבעת טענה שהכבל לא היה מסומן במפות שנמסרו לה ועל כן היא לא יכולה היתה לדעת על קיומו. אינני מקבלת טענה זו.

בר בריסקין הציג בבית משפט עותק מהמפות שנמסרו לנתבעת על ידי חברת החשמל, טרם ביצוע העבודות (ת/1, ת/2; עמ' 2 לפרוטוקול). על גבי מפות אלו מסומנים כל הכבלים הקיימים, לרבות הכבל שניזוק. לדברי מר בריסקין "באתי להעיד... שנמסרו מפות, שהכבל שנפגע נפגע באותו מקום שהוא מופיע, והמפות האלה נמסרו" (עמ' 3 שורות 5 – 11). עדות זו לא נסתרה.

יתר על כן. מר קוסטיקה הגיע למקום סמוך לאחר האירוע ולדבריו הקבלן במקום לא טען בפניו שהכבל שנפגע אינו מסומן במפות. טענת הקבלן היתה שונה, כי הכבל לא היה מסומן בקרקע בסרט צהוב כנדרש (טענה שתיבחן להלן); הטענה לגבי העדר סימון במפות לא הועלתה כלל (עמ' 6 שורות 8 – 14). ואכן במסמך ת/3 נכתב בהערות שהקבלן מוסר שהכבל לא היה מסומן לכל אורכו, אין כל טענה לגבי היעדר ציון הכבל במפות שנמסרו.

לאור האמור אני קובעת שהתובעת מסרה לנתבעת מפות ושבאותן מפות מסומן הכבל שניזוק במיקומו הנכון.

7.טענה נוספת היתה שהכבל לא סומן בסרט צהוב כנדרש. מר בריסקין העיד שכאשר מונחים כבלים תת קרקעיים יש חובה להניח מעליהם, בתוך הקרקע, סרט אזהרה צהוב בו יירשם "זהירות כבלי חשמל". מטרת האזהרה היא שכל מי שמבצע במקום עבודות חפירה, יוכל לדעת שעליו להיזהר ושישנו במקום כבל חשמל (וראה עדות בריסקין בעמ' 2 שורות 20 – 24 לפרוטוקול).

למרות שהטענה בדבר היעדר סרט אזהרה צהוב כנדרש נטענה על ידי הקבלן המבצע עוד מלכתחילה, לא הביאה הנתבעת כל עד לביסוס הטענה. כפי שכבר נאמר לא הובאו לעדות אותם אנשים שעבדו במקום. מנכ"ל הנתבעת הודה בעדותו שהוא לא היה במקום, ועדותו נסמכת על דברי אחרים שהיו בשטח. עם זאת הטענה נתמכת לכאורה באמור בחוות דעת שמאי התובעת, בה נכתב שמעל לכבל לא נמצא סרט צהוב (ת/5 סעיף 5 לפרק בדיקות וממצאים). לאור האמור אני מוכנה לצאת מהנחה שאכן לא היו סרטי אזהרה בקרקע. עם זאת אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מאחריותה לפגיעה, מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין העדרו של סרט צהוב ובין הפגיעה.

כאמור, אין מחלוקת שכלי עבודה שהופעל על ידי עובד הנתבעת פגע בכבל. משום כך אחראית הנתבעת לנזק שגרמה. אם הנתבעת טוענת שהפגיעה יסודה בהיעדרו של סרט צהוב עליה להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין היעדרו של סרט צהוב למעשיה או מחדליה. הנתבעת לא הוכיחה זאת. להיפך, הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את העובדים שהיו במקום וממילא לא ברור אם קיומו של סרט צהוב היה מונע את הפגיעה. הכלל הוא כידוע כי צד שללא סיבה סבירה נמנע מלזמן לעדות עד שיכול היה לתמוך בגרסתו, עושה כן מאחר ואותו עד היה תומך דווקא בגרסת הצד האחר.

ואכן, לכאורה, ומהעדויות שנשמעו, עולה שגם לו היה במקום סרט צהוב הפגיעה לא היתה נמנעת מאחר ועבדו במקום עם כלי מכני. מר בריסקין העיד שאת הסרטים הצהובים ניתן לגלות באמצעות חפירה ידנית (עמ' 2 שורות 23 – 24). גם מנכ"ל הנתבעת העיד שבמקום שהיה ידוע שיש כבלים היו נעשות עבודות בידיים ולא בכלים מכניים, אלא שלדבריו במקום הנדון לא היה ידוע שיש כבל ועל כן עבדו עם כלי מכני. משמע לכאורה, הפעלתו של כלי מכני היא שגרמה לפגיעה, וסרט צהוב לא היה מונע את הפגיעה. הדברים נכתבים בהסתייגות ובזהירות, שכן, כאמור, לא הובאו בפני ראיות לעניין זה. מכל מקום, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין העדרו של סרט אזהרה צהוב לפגיעה, מוטל על הנתבעת. בהיעדר הוכחה כאמור, בעינה עומדת העובדה שהנתבעת פגעה בכבל של התובעת ועליה האחריות לפגיעה זו.